תוכן

טו) והנה הכתר שהוא כללות ע"ק, מתחלק לב' חלוקות, שהם ג'. פירוש, כי הנה נחלק לע"י ולא"א, ואח"כ, גם הא"א נחלק גם הוא לב' רישין, והם כתר שלו של א"א עצמו, והחכמה דא"א עצמו, שהוא מוחא סתימתה שבו בא"א. באופן, כי ע"ק הנ"ל כאן, הוא כולל ג' רישין: רישא א' הוא הנקרא ע"י, והוא החלק של ראש העליון אשר בע"ק. וב' רישין תתאין אשר בע"ק, הם הנקרא א"א, הנחלק: לכתר ולחכמה שבו עצמו, כי ע"ק הוא שם כולל לע"י ולא"א, בבחי' שם ב"ן שבו, והבן זה מאד. ולכן נקרא ע"ק, כי הוא מבחי' נקודות כתר הזקן שבכל י"ס, אשר ממנו נעשה עתיק וא"א. משא"כ בשם מ"ה הזכר, כי עתיק לבדו נעשה מן הכתר דמ"ה, אבל א"א לא נעשה אלא מחכמה דמ"ה.